<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ד</h1>
<h2>דף ט:</h2>
גרסינן בפרק קמא דב"ק (ט' ב' ותד"ה עד ע"ש) בהידור מצוה עד שליש ומפרש רבינו יעקב שאינו רוצה לומר בספר תורה נאה או באתרוג נאה יוסיף שליש שהרי לעולם ימצא נאה ונאה אלא אם קנה אתרוג כשיעורו כאגוז או כביצה ומצא נאה יש לו ליתן עד שליש יותר אבל אם גדול מכביצה אין לו להוסיף עליו, לשון מורי רבינו יהודה. ורבן גמליאל שקנה אתרוג באלף זוז (סוכה מ"א ב'), חומרא הוא מלבו מפני שמצות היו חביבות עליו.
<h2>דף צו:</h2>
נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר (סוכה כ"ט ב'), ומפרש בגמרא (ל"ב א' ורש"י כ"ט ב') נפרצו לגמרי כי חופיא בלויי בלע"ז ואינן מחוברין לשדרה אלא על ידי אגודה, נפרדו כענפי אילן ומחוברין למטה. לולב שכפוף ראשו כאגמון או קווץ כמין קוצים יוצאין לו בשדרה או עקום או חרות, פירוש קשה כחריות של דקל או סדוק כי המנק כולם פסולים (ל"א ב'—ל"ב א' ורש"י). אמר רבא (שם) לולבא דסליק בחד הוצא פסול, פירוש (יראים סי' תכ"ב ע"פ רש"י) מצד אחד יוצאין עליו. אמר רבי יהושע בן לוי בפרק הגוזל קמא (ב"ק צ"ו ב' וסוכה שם) נחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול ופירש רבינו שלמה (סוכה שם) שני עליו עליונים אמצעים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונחלקה השדרה עם העלין שלמטה ולשון תיומת שמדובקים כתאומים. ורבינו חננאל ורב אלפס (סוכה דף ט"ו א') ורבינו משה (לולב פ"ח ה"ד) פירשו שגם כל שני עלין המדובקים נקראים תיומת. כל לולב שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול (שם).
